התיישבתי אתמול בכסא המפנק בקולנוע לב עם פופקורן ובירה מלכה אדמונית ותוך דקה התעופפתי לעולם אחר, לזמן אחר וייקום אחר, שוכח לשעתיים מהחמאס, סינוואר, קבינט מלחמה, ביבי וכו'. זו מהותו של סרט קולנוע טוב בעיניי. ואבי נשר הוא פשוט מקצוען שיודע לייצר סרטים גדולים מהחיים שמעיפים אותך לעולם אחר.

בדומה לספר טוב, סרט טוב בנוי בראש וראשונה על סיפור טוב, והסיפור בסרט הנפלא הזה הוא בהשראת סיפורו האמיתי של ראובן קריץ, כפי שתואר ע"י אלי אשד בבלוג שלו. הסרט מתאר סופר בסוף שנות ה-80 שנדחק מתשומת הלב ומנסה למצוא את מקומו מחדש ובנקודה זו למעשה מתחיל הסיפור של הסרט שכמובן לא אגלה כדי לא להרוס.

בנוסף לסיפור הנפלא, הצילום מקצועי של זיו ברקוביץ', מוזיקת רקע אפקטיבית של אבנר דורמן, ולוקיישנים משכנעים ואמינים (והלוקיישן הראשי בסרט פשוט מדהים), סרט טוב חייב שחקנים טובים ואדיר מילר נותן בסרט הזה תצוגת משחק נדירה ונוגעת, ברמה של אוסקר לטעמי, הכי הפוך מהתדמית שלו. לצידו גם שני כהן שמשחקת נפלא וסוזאנה פפיאון שחקנית שלא הכרתי (יופי של תגלית) בתפקיד לא קל ומרגש. את הקאסט המשובח משלימים שחקני המשנה יניב ביטון, עלא דקה, שירה נאור וערן זרחוביץ', כולם מעולים.

מעבר לעלילה המרתקת כשלעצמה, הסרט דן בזכרון, ילדות, רלוונטיות, מקום האמן בזכרון הקולקטיבי, תדמיות, סודות ושקרים וכמובן אהבה ואינטימיות.

אם בא לכם לעוף שעתיים לעולם אחר וקסום, אל תפספו, ממליץ בחום!