בין שגרה לריגוש

לפעמים נדהם מהצרכים הסותרים וההפוכים שחיים בתוכי (וכמובן כנראה בכל אחד). אחד הבולטים לצורך הדיון הוא הרצון והצורך בהרגלים קבועים, בשגרה ובה בעת ההפך המוחלט וזה לא תמיד פשוט.

לא סתם אני דבק בהרגלים, מעין טקסים עם עצמי שמעניקים לי בחיים הכאוטיים לפעמים מעין סדר, משמעות קבועים. כמו למשל ההליכה לקוסם וסיבוב תקליטים כל שישי בבוקר, הפוסטים הקבועים בפייסבוק על התקליטים ויש עוד רבים.

גם חיי משפחה זה סוג של משהו קבוע הבנוי בסה"כ על המון הרגלים וכל מיני טקסים קבועים. הדרך שאנחנו מצאנו לשבור את השיגרה (המייגעת לעיתים) זה הטיולים לחו"ל ויציאה שבועית לסרט / דרינק זוגי.

מצד שני יהיו מי שיגידו, במידה רבה של צדק שהאויב מס' אחד של תשוקה אמיתית זה שיגרה. אז בהפוך על הפוך, מה שאנחנו הכי רוצים זה בעצם מה שמחבל לנו בכל מה שבנינו.

אני מביט סביבי ורואה אנשים ששוברים את השיגרה בכל מיני דרכים…בגידות, פולימוריה, החלפת מקצוע, טיול ארוך לאזורים נידחים בכדור הארץ, חזרה בתשובה ומה לא. אני דבק כרגע בשיגרה הנעימה שלי שנראית לי האופציה הכי טובה ושפויה מכל החלופות שאני יכול לחשוב עליהן.

זה לא אומר שהחיים שלי מושלמים או משהו בסגנון, אבל לא נראה לי שיש אופציה כזו בחיים האלה.

כנראה לכל מה שנבחר, יהיה תג מחיר כלשהו ונראה לי שתג המחיר שאני נדרש לשלם על בחירותיי יחסית לא גבוה (מידי) ליכולות התשלום שלי.