אמא שלי בת 91 היום וזה כל כך משמח אותי. החיים עם הנוכחות שלה בעולם הרבה יותר יפים ומיטיבים עבורי. רק היא קוראת לי ״אלדדי״ כמו שאף אחד אחר לא קורא כשאני מתקשר תמיד תשאל בסוף כל שיחה ״יש עבודה?״ בעניין ואכפתיות אמיתיים.
אמא שלי היא ההוכחה הניצחת לנצחון הרוח על הגוף. בגיל קטן מאוד היה לה פוליו (מחלה שמחלישה דרמטית את השרירים) וסטטיסטית חולי פוליו חיים עד גיל 66. בנוסף יש לה מחלת ריאות קשה שהרופאים נתנו לה ארבע שנים לחיות כשהמחלה פרצה כשהיתה בת 62. מאז היא חיה כבר 29 שנה טפו טפו! 19 שנה ראשונות היתה מחוברת לחמצן רק בלילה ובעשור האחרון 24/7.
בעשור הזה של הזקנה המופלגת נגרעו ממנה אט אט המון יכולות. עד גיל 83 עוד היתה עצמאית לגמריי, נהגה ואירחה אבל נפילה באמת קשה בגיל 84 שינתה את חייה ומאז היא הפסיקה לנהוג ויש לה עזרה 24/7. בשבועות האחרונים גם ההליכה כבר מאוד קשה לה.
למרות כל אלה היא אף פעם לא ממורמרת, לא מתבכיינת ולעולם לא קורבן, תמיד מסתכלת על הטוב והחיובי, לא משנה כמה קשיים החיים מזמנים לפתחה. נשאר בה משהו תמים, ילדי במובן הטוב. אין פעם שהיא לא קוראת בהתלהבות לרומי וליה כשאנו באים לביקור, לבוא לראות את הפריחה האדומה של הצאלון מתחת למרפסת שלה. יכולה להתרגש ברמות מפרח בגינה או מזר פרחים שקיבלה. רומי וליה משוגעות עליה.
זה לא ייאמן כמה פעמים היא נפלה ב-30 השנה האחרונות, נפילות היסטריות (זה כמובן קשור לפוליו מהילדות וחולשת השרירים ועדיין היא הולכת על הרגליים). תמיד סיפרה לנו על הנפילה רק בבוקר אחרי שלקחה מונית למיון אם היה צורך, כל כך מתחשבת ואצילת. נפש. לעולם לא תגיד ׳למה אתם לא באים יותר?׳ או משהו כזה. חיה את חייה ואת מה שיש בהתכווננות אמיתית.זו גם הסיבה שהיא מסתדרת נהדר עם כל כלותיה, הילית אשתי ומריאן וסבטלנה בנות הזוג של האחים שלי יובל ואסף.
פעם כשהיא צלצלה שוב לאיזו קרובת משפחה רחוקה להגיד לה חג שמח באחד החגים אמרתי לה: ״אמא את יותר מבוגרת, היא אמורה לצלצל אלייך והיא אף פעם לא מצלצלת!״, אז היא אמרה לי: ״אלדדי אני מנהלת את המכולת שלי כפי שאני מוצאת לנכון, והיא שתתנהל איך שהוא יודעת וטוב לה״.
בילדותי היינו מאוד מאוד קרובים ובנעוריי זה התהפך. מילד חמוד בעיניי הסביבה הפכתי בן יום לנער כעוס ומרדן וכל הזעם יצא עליה. והיא לא ידעה איך להתמודד או להכיל את זה. היתה קצת חסרת אונים מול הצונאמי הלא צפוי הזה. זה נמשך כל התיכון ובצבא קצת נרגע. אבל גם בשנים אחר כך היו לא מעט קשיים חריקות בינינו.
״שלא האמנתי בך מספיק. לא דמיינתי שתגיע למקומות שהגעת אליהם״.
אני מאחל לך אמא יקרה המון מזל טוב, בריאות ואריכות ימים ומודה לך על כל מה שאת ועל כל הטוב שנתת ושאת עדיין נותנת לי. על הצניעות, טוב הלב, התמימות, היושרה והערכים הגבוהים ועל אהבת הספר והתרבות (אין שבת בילדותינו שלא היינו באים שלושתינו, אחיי ואני, להקראת ספר במיטת ההורים), וכמובן על אהבת האדם והאהבה לחיים.
