כל האזנה לאלון עדר מחזירה אותי בתחושה לתור הזהב של המוזיקה הישראלית בשנות השבעים.

איזה כייף שמסתובב פה בינינו ב-2025 מוזיקאי המצוי בזון יצירתי נהדר ושהוא גם מהדור הצעיר ומביא לישראליות העכשווית טעימה נפלאה בווריאציה מאוד עכשווית ממה שהיה פה פעם. נאיביות, צניעות וכנות, ערכים שקצת נשכחו ונדרסו תחת שיני הזמן הישראליות האכזריות וחסרים לטעמי במחוזות המוזיקליים העכשוויים.

ככל מוזיקאי ויוצר, אלון עדר הוא תרכובת נפלאה של סך השפעותיו (מתי כספי, יוני רכטר, דני סנדרסון, גידי גוב, יצחק קלפטר, אריק איינשטיין וכמובן ביטלס), יחד עם המון מקוריות ויצירתיות משל עצמו.

״רק על עצמי לא ידעתי לספר דבר״ הוא שר ב״אני ואת אחד״ היפהפה והמלודי, אבל הוא בהחלט יודע לספר ובאופן מאוד מלודי ונוגע.כל השירים באלבום נפלאים, אין רגע מיותר. בכולם ניכרת הדרך הייחודית שלו להגיש שירים עם הגרוב, הפרייזינג והטאצ׳ הזה שהוא…אלון עדר.

לצד ״אני ואת אחד״, בולטים במיוחד ״בתנועה במבט״ הפותח והיפהפה, ״דרך הזהב״ הקסום,״אסתר ברגשות״ הגרובי, ״מבטיח לשמוע״ הג׳אזי עם ספי ציזלינג, ״נעבור את המדבר״ הנוגע, ״עוד חלום חיוור״ המדליק הכמעט סוגר את האלבום וכמובן ״בקול גדול״ הלהיט הגדול ובצדק מהאלבום.

אל תפספסו, מדובר באלבום נפלא (הלוואי שייצא יום אחד ע״ג וויניל), בינתיים ממליץ בחום להאזין בספוטיפיי