אישורים

טיול של כמעט חודש צפוף ואינטנסיבי מחוץ לבית, להרגלים ולשגרה, עם שתי מתבגרות בנות 17 כמעט ובת זוג, עימת אותי עם כל השדים שלי.

אל המרקחה הזו תוסיפו גם אירוח ארוך, עניין לא פשוט בפני עצמו, ועוד לא רק שלי לבד, אלא עם כל המשפחה (מה שמגביר את המורכבות), וכל זה קורה אצל שתי דמויות משמעותיות מעברי הקדום: יובל אחי הבכור והנערץ מילדותי ונעוריי וירון, חבר ילדות ובעיקר נעורים מאוד משמעותי ותקבלו מתכון לחרדה מתמשכת אצל ׳פולני׳ כרוני שכמותי.

למה חרדה?

חרדה שהכל יעבור בשלום, שלא יהיו פאדיחות, שכולם יסתדרו בטוב, שהבנות לא יתחילו פתאום לריב ולצרוח אחת על השניה על איזו שטות ליד כולם (דברים שקורים פה ושם ביום יום בארץ), שהילית תשתלב במארג בטבעיות ובכייף (בכל זאת, מתארחים אצל המשפחה שלי) ושגם לי יהיה נעים וזורם ולא יקפיץ לי כל מיני שדים קדמונים מהעבר וכו׳.

בסופו של דבר הכל עבר לשמחתי בכייף ובנועם, כולל לא מעט צחוקים וקטעים ממש מגניבים (טיול אופניים חוויתי ביוסמיטי, טיול מהמם באגם טאו וכל מיני גיחות מדליקות באזור סן פרנסיסקו). יובל ומריאן אירחו אותנו בנדיבות ובאמת מכל הלב והבנות הרוסות עליהם!

גם אצל ירון וסיגל חווינו אירוח ביתי, מאוד נעים, חם וכייפי והבנות היו בעננים, כולל חוויה יוצאת דופן מבחינתן עם ליבי בתם של ירון וסיגל (חברה שלהן ובת אותו גיל) של בילוי בשתי מסיבות אמריקאיות למהדרין, חוויה יוצאת דופן מבחינתן.

אני חושב שמה שאיפשר בחוויה הפרטית שלי לכל הדבר הזה לעבור בכייף ובשלום, זה תהליכי המודעות העצמית שעברתי ואני עדיין עובר עם עצמי ב-25 השנה האחרונות.
לפני כן עד גיל 30 מינוס פלוס, הייתי צריך אישורים לכל דבר ומכל אחד כמעט, חוץ מעצמי.
אישור מאמא שלי שאני בן טוב, מהאחים שלי שאני אח טוב, מהחברים שלי שאני חבר טוב, מהלקוחות שלי שאני איש מקצוע טוב ואפילו מהשכנים שלי שאני שכן טוב.

הרבה שנים הסתובבתי בתחושה שלכולם (חוץ ממני כמובן) יש את המפתח לאושר. הם הגיעו, הם כבר שם, בחיים הנכונים…אני עוד לא (לכאורה) ולכן אני צריך את האישור שלהם.

בגיל 30 סביב מותו של אבי ז״ל הבנתי שכל ההנחות יסוד והאמונות שלי שהושרשו בי מילדות ע״י הסביבה וע״י עצמי לא בהכרח נכונות לי והתחלתי תהליך של לימוד עצמי מחודש ושינוי תודעתי שנמשך עד היום וכנראה לא ייפסק לעולם.

התהליך הזה גרם לי להבין בשורה התחתונה שהיחיד שאני צריך לקבל ממנו אישור לחיים הנכונים לי, הוא אני!

מאז אני משתדל להקשיב לעצמי, לתחושות הבטן, לאינטואיציות, לרצונות, לפנטזיות ולחלומות. זה לא אומר שאני לא מקשיב ומתייעץ עם אחרים, להפך. מרבה לעשות את זה.

גם היום מאוד אוהב אנשים מטבעי, סקרן מאוד לשמוע מגוון של דעות בכל נושא ועניין כמעט, אבל לא מהמקום ההוא של ילדותי / נעוריי / בחרותי, שהיה ממקום מוקטן ומרצה, אלא ממקום של שווה בין שווים ובידיעה המוחלטת שיושבת ברקע שבסוף רק אני מחליט עליי כמו שהבנות שלי אוהבות להגיד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *