בוקר אחד נסעתי לפגישה עסקית-שיווקית מתוכננת ברמת השרון, לא רחוק מצומת גלילות. קצת אחריי הפנייה מכביש 5 לגלילות, 100 מטר לפני הרמזור שמאלה בו הייתי אמור לפנות למקום הפגישה, מחוג החום ברכב קפץ בשניה לשיא החום והחל לעלות עשן ממכסה המנוע.
בהוראת אמיר, בעל המוסך אצלו אני מטופל, שלמזלי ענה מיד למרות השעה המוקדמת, 7:45 בבוקר, עצרתי בצד הדרך, שמתי משולש אדום ודוממתי מיד את המנוע.
בשניה הראשונה, תפסתי את הראש…"למה זה נפל עליי עכשיו", "איזו באסה" וכו'. אחרי שביטלתי עוד פגישה מתוכננת עם לקוח שנקבעה לשעה 11:30 בבוקר, התעשטתי וזיהיתי הזדמנות.
סיימתי את העניינים הקונקרטיים, טלפון לסוכן ביטוח, הזמנת גרר וכו'. הבטיחו שיבואו תוך 3 שעות מקסימום…ואז בעודי עומד חסר אונים ליד הרכב, עצרו לידי בזה אחר זה 3 רכבים: מישהי הציעה עזרה עם כבלים להתנעת הרכב..אחר הושיט לי בקבוק מים לצינון המנוע ועוד מישהו עצר והתעניין. כל זה נתן לי הזדמנות להבין שלמרות ואחריי הכל, עדיין יש המון אנשים טובים באמצע הדרך, תרתיי משמע. וזה כשלעצמו וכבר היה שווה את כל הטררם.
אחר כך גיליתי סניף ארומה כייפי ברחוב סוקולוב, מרחק הליכה, מה שנתן לי זמן איכות כייפי של שעתיים עם עצמי עד בוא הגרר. בקיצור, הלימון הפך ללימונדה והיה לי בסופו של דבר אחלה יום 🙂