היום בצהריים היינו בקאמרי בהצגה ״סוס אחד נכנס לבר״ על פי הספר של גרוסמן, מומלצת בחום כמובן. הצגה אחרת, מטלטלת ומאוד מרגשת עם תצוגת משחק מעולם אחר של דרור קרן.

אחרי ההצגה הלכנו לשתות ב״שופטים״ שנמצא ממש מעבר לכביש, פאב הכי אהוב עליי בארץ. יושב בו בערך מגיל 16 שזה אומר כמעט 40 שנה, מטורף!!!

מה שעוד יותר מדהים זה שהפאב לא השתנה כל השנים הארוכות הללו. הריהוט אותו ריהוט, אותן תמונות ואפילו התפריט לא עבר שינויים דרמטיים. החומוס נשאר טעים כמו אז ומוזיקת הרקע נפלאה תמיד, בדרך כלל סבנטיז משובח, היום כמו בהזמנה אישית, הביטלס הנעימו ברקע.

נזכרנו שבדייט הראשון שלנו לפני 20 שנה ישבנו שם אחרי סרט שראינו בקולנוע גת שכבר לא קיים והרמנו כוסית בהתרגשות לסימבוליות המעגלית.

הסכמנו שהפאב עדיין מאוד מוצא חן בעינינו, פאב ענייני, כייפי ונטול פוזה מיותרת, שמפחיד איך הזמן עף ושהמהות של הדברים בגדול לא השתנתה, רק פלוס שתי מתבגרות, בית אחד עם גג וקריירות לא רעות בעיצוב גרפי ואדריכלות.