מכירים את זה שמרגישים שמישהו לא אוהב אותנו בלי סיבה? לא עשיתם לו שום דבר רע, להפך, אבל הוא פשוט לא אוהב מסיבותיו הלא ידועות…אולי משהו בנו, במימיקה שלנו, מזכיר לו מישהו שלא אהב בעבר, אולי משהו בגוון הקול לא בא לו טוב…אין לדעת.
עכשיו לכאורה לא קרה כלום, ביל קלינטון, אחד האנשים הכי כריזמטיים שדרכו בכדור הארץ כבר אמר פעם שכשהוא נכנס לחדר, הוא לוקח בחשבון שחמישים אחוז מהאנשים בחדר אוטומטית כנראה לא אוהבים אותו. וקלינטון נראה לי אחד שיודע על מה הוא מדבר.
ובכל זאת כשזה קורה זה מבאס, קל וחומר אם מדובר באדם שנמצא איתנו קבוע באותה מסגרת, חברתית או מקצועית. לפעמים מקרים כאלה מגרדים משהו מהעבר, איזה פצע מהילדות ותופסים (כך לפחות זה קורה אצלי), יותר נפח ממה שצריך או מגיע להם.
אז מה עושים? אופציה אחת זה לנסות למרות התחושה הלא נעימה, לנסות להתקרב לאותו אדם, או פשוט לכבד ולהתרחק. אפשר גם לנסות לדבר (לתחושתי גם לא עובד בד"כ ונקבל ע"פ רוב תשובות קורקטיות ומתחמקות).
אבל מה שבטוח שמקרים מעין אלה הם סוג של מתנה. שיעור שבא ללמד אותנו שאנחנו יכולים וצריכים לחבק ולאהוב את עצמנו תמיד ולא משנה איזה פידבקים נקבל מהסביבה, מבן אדם כזה או אחר. כי אם נשים את המפתח שלנו לאושר בידי אחרים, מצבנו לא יהיה מזהיר, לא משנה כמה אהבה נקבל. ומוזיקה, הרבה מוזיקה. כל הזמן…יום נפלא חברים יקרים ❤️