סופר פד לאיחוי לבבות שבורים

אתמול רכשתי שת "שיחות שלום" של אביתר בנאי שיצא בוויניל, אחת ההדפסות היותר מוצדקות שיצאו לאחרונה.

מדובר באלבום מופלא ומרגש, שנכנס לדם כבר מהאזנה ראשונה. וזה קורה למרות ובגלל שהוא מציף את כל הקושי, החרדות והזוהמה של הזמן הזה. של הארץ הזאת. של העידן.

זה נפתח עם "מעונה לעונה" – שיר גרובי ונוגע:

"משנה לשנה, מעונה לעונה – אני מתקלף,
אני סוף, אני אינסוף, בשחקים, בשמים…"

ממשיך עם "חלל", מלודי, מלנכולי ומנחם:
"באדמה הזאת תקום חברת מופת,
ראיתי אב צועק על קבר בנו המת…"

ואז מגיע השיא – "שיחות שלום":
שיר רוק מטלטל, המנון של כאב והתמכרות:
"אבא של דנה היכה בה בגיל חמש,
דנה ברחובות נלחמת לא להשתמש…"

כל היופי הכואב והמהפנט הזה ממשיך גם הלאה:
"הכל טוב אחי" – קצבי, כנה, בועט, "אהבת אמת" – עדין ושבור, "הרבה אורי" -ציטוט נפלא של אורי זוהר על האהבה שהייתה להם פעם לקולנוע.

"שיחות שלום" הוא אלבום על שבר. שבר של עם. של אהבה. של אמונה. של נפש.

אבל דווקא מהמקום הזה, מתוך השבר , צומחת נחמה. נחמה מעצם היצירה. מעצם האמת.
מהחיבור הפנימי, שדרכו אולי, רק אולי אפשר, כמו שהוא שר: "להיות שניים, להיות אחד."

והמעגל נסגר, ממש כמו ב"שמח שבאת" מהאלבום הראשון:
"איך יפה להיות בזוג, להירגע ולנוח."

ממליץ בחום להאזין, לטעמי האלבום הכי טוב של אביתר בנאי מאז אלבום הבכורה המפעים💛