סופר פד לאיחוי לבבות שבורים

בניגוד למצב העגום הכללי, המוזיקה בזמן האחרון מפצה ובגדול, מנחמת ומאחה לבבות פצועים, גם את שלי כמובן.

אחרי Wild god החדש הנפלא של ניק קייב והחצר האחורית 3 המעולה, מגיע "שיחות שלום" החדש של אביתר בנאי וזה כבר ממש סופר פד לאיחוי לבבות פצעים. אלבום נפלא ומרגש שנכנס לורידים מהאזנה ראשונה. וזה קורה למרות ובגלל שהוא מציף את כל הקושי, החרדות והזוהמה של הזמן והעידן בארץ ובכלל.

זה מתחיל עם "מעונה לעונה" הגרובי והנוגע ("משנה לשנה מעונה לעונה אני מתקלף, אני סוף, אני אינסוף, בשחקים, בשמים"), ממשיך עם "חלל" המלודי מלנכולי והכל כך מנחם ("באדמה הזאת תקום חברת מופת, ראיתי אב צועק על קבר בנו המת"), ואז מפציע "שיחות שלום" הרוקי המדהים, המנון נחמה להתמכרויות וכאב ("אבא של דנה היכה בה בגיל חמש, דנה ברחובות נלחמת לא להשתמש").

כל היופי המהפנט והכואב הזה ממשיך עם "הכל טוב אחי", הקצבי והכנה ("מת לאמת לאהבה, מה יש לכם מה"…"מחל הלבבות השבורים שונא תמונות מאלבומים"), "אהבת אמת" הרגיש והעדין  ("פעם אהבתי אותך, יפה וטובה"), "הרבה אורי" (ציטוט מקסים של הרב אורי זוהר על אהבת האמת שהיתה להם פעם לעשיית הסרטים), "יהונתן" המקפיץ, "אמא שמחה" הכנה, "מבול" המצמרר והחכם ("אדם מבקש אהבה ובעצם את עצמו הוא מבקש").

זהו אלבום על שבר. שבר של עם, שבר של אנשים, שבר של אהבה, אבל מציע המון נחמה מעצם היצירה והחיבור לעצמנו ואז, רק אז אפשר "להיות שניים להיות אחד", כפי שהוא שר ב"מבול", השיר שחותם את האלבום וגם סוגר מעגל עם "שמח שבאת" מאלבום הבכורה: "איך יפה להיות בזוג, להירגע ולנוח".

רוצו להאזין לאלבום מופת שמרשה לעצמי להכתירו ככזה כבר מהאזנה ראשונה.