אבבא וואיג'

אז איך לסכם את החוויה?

פנטזיה מרהיבה ומיוחדת של שעתיים, אסקפיזם מושלם לימים האפלים שעוברים בארץ ובעוד חלקים בעולם. געגוע לימים תמימים שככל הנראה לא ישובו בעתיד הנראה לעין.

החוויה מתחילה כבר בהגעה למתחם המיוחד המעוצב בכשרון רב ומכניס מייד לאווירה ושל חופש וסבנטיז. רטרו צבעוני ומדליק עם טוויסט וטאצ׳ עכשווי.

ההופעה עצמה היא הפקה מפעימה של עיצוב, תאורה, סאונד וכוריאוגרפיה, הכל מהוקצע ברמות אחרות. ההולוגרמות נראות אמיתיות לגמריי וזה מוזר ומטורף, כמעט בלתי נתפס ברמה פילוסופית שבאולם ענק עומדים אלפי אנשים (כבודו ביניהם) ומריעים להולוגרמות. אבל זה עובד מדהים, וזו עובדה. חשבתי שבעקבות ההצלחה הזו, יתחילו לעשות דברים דומים לביטלס, קווין ויתר אגדות הסבנטיז והסיקסטיז ואולי גם האייטיז וצפונה.

ובסופו של דבר יש פה הצדעה ללהקה שייצרה פופ גאוני! שני זוגות מוכשרים ויפים למות (לראשונה בהופעה הזו שמתי לב שגם הגברים בלהקה היו חתיכים היסטריים ואגנטה ופרידה זה יופי לא יתואר) שייצרו הימנוני פופ מושלמים ונצחיים.

בחיים לא הייתי מדמיין בכיתה ח׳ כשרקדתי סלואו עם יעל לצלילי The winner takes it all, שאצרח כעבור ארבעים שנה בגרון ניחר את מילות השיר היפהפה הזה, לצד אשתי ובנותיי בהדרן האחרון והמרגש מאוד של מופע הולגרמות בארנה בלונדון.

דבר אחרון חשוב לציון זה שאי אפשר לצלם בהופעה. במקום להתעסק בצילום סרטוני דמיקולו שאף אחד ממילא לא רואה אתה כל כולך בחוויה עצמה (כן כן קצת כמו פעם בסבנטיז בלי הטלפון) וזה נפלא ❤️🎸🎶

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *