אתמול דברתי עם אישיות מאוד רצינית ובכירה לגביי אתר והוא היה סקרן לגביי הרקע שלי אז סיפרתי לו קצת על הוריי וזה מה שאמרתי על אבא שלי ז"ל:
אבי ד״ר דב בוברוביץ׳ ז"ל גדל בצפון הישן של תל אביב, היה פעיל בתנועת הנוער השומר הצעיר והתגייס כלוחם לפלמ״ח בגיל 17. במלחמת השחרור שפרצה די בסמוך לגיוסו, נפצע קשה בשיירות שפרצו את הדרך לירושלים בפיקודו של יצחק רבין משני כדורים שפגעו בו, אחד בכל כתף.

אחרי מלחמת השחרור היה ממקימי קיבוץ הראל יחד עם דני קרוון ויעקב אגמון חברי נעורים שלו, שם חיו עשר שנים עד פירוקו של הקיבוץ על רקע אידיאולוגי.

אחרי פירוק הראל הדרים בגיל 30 לאילת והחל את דרכו המקצועית כמנהל הכספים של נמל אילת. אחרי שש שנים חזר למרכז והחל לעבוד ברשות הנמלים. הוא התקדם שם מהר (היה איש מבריק) ותוך כדי עבודה בתפקיד בכיר החל בגיל 37 לימודי תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת תל אביב (במקביל לגידול שלושה ילדים קטנים) והשלים תוך שבע שנים דוקטורט בכלכלה וסטטיסטיקה כמצטיין דיקאן. אלה היו 7 השנים הראשונות שלי בעולם ולכן אני לא זוכר אותו בכלל מהשנים האלה כי הוא היה יוצא מהבית בשבע בבוקר וחוזר בעשר בלילה.

בשנים שבאו אחר כך הוא המשיך לעבוד ככלכלן בכיר ברשות הנמלים ובגיל חמישים יצא לעצמאות ועשה פרוייקטים רבים בחו"ל עבור הבנק העולמי מה שהקנה לו שם עולמי כמומחה בכלכלת תחבורה. במקביל בארץ היה יועץ כלכלי חיצוני לרשות הנמלים, פוספטים לנגב, צים ועוד חברות רבות והרצה כמרצה חוץ בכל האוניברסיטאות (תל אביב, באר שבע, חיפה).

בתמונות המצורפות אבא (הממושקף) בפגישת עבודה עם שמעון פרס ופנחס ספיר.
ספרתי לו גם על אמא שלי אבל זה לפוסט אחר. כמובן שסיפרתי לאמא שלי תבדל"א על השיחה הזאת והיא מאוד התרגשה ושוב ציינה כמה חבל שאבא לא זכה לראות את כל מה שאני עושה ושתמיד נורא דאג לי.

שאלתי למה הןא כל כך דאג לי אז היא אמרה:
״הוא חשב שאתה קצת מעופף, ילדותי, לא פרקטי, לא מסתדר עם כספים ותקציב, תמיד היית באוברים וביקשת שנעזור לך עד שהכרת את הילית ודברים החלו להשתנות לטובה בעניין הזה, אבל את זה הוא כבר לא זכה לצערנו לראות״.